גישות ניתוחיות בניתוח החלפת מפרק הירך וההבדלים ביניהן

דר' ואדים בנקוביץ מפרט מדוע ההחלטה היא בהתאם למטופל ולא ידוע מראש

במאמר זה נעמוד על ההבדלים בין הגישות השונות המקובלות להחלפת מפרק הירך באמצעות השוואה מבוססת מחקר, שיכולה לעזור למטופלים להבין את ההשפעה של גישה ניתוחית על תוצאות הניתוח וההחלמה ממנו.

רקע:
מפרק הירך, כמו גם מפרק הברך הם בין המפרקים הגדולים והחשובים הקיימים בגוף האדם ושניהם אחראיים על זרימת התנועה שלנו. מפרק הירך מורכב משני חלקים עיקריים: האצטבולום וכדורית עצם הירך ושניהם עטופים בסחוס, אליו מופרש כל הזמן חומר סיכוך, המאפשר תנועה חופשית של המפרק. כאשר הסחוס נשחק נוצר חיכוך בין העצמות, החיכוך גורם לשחיקה של המפרק, הגבלת התנועתיות וכאבים חזקים. הסיבות לשחיקת הסחוס הן: דלקות פרקים, חבלות ואוסטיאוארטריסיס (דלקת פרקים ניוונית).
מטרת הניתוח היא בראש ובראשונה להפחית את הכאבים, לשפר את טווח התנועה ואיכות חייו של המטופל. הצלחת הניתוח תלויה במכלול של גורמים שונים כגון: אורח חייו של המטופל בתקופה הטרום ניתוחית, רמת הפעילות היומיומית שלו, טווח התנועה של המפרק, ההליך הכירורגי עצמו, היענות המטופל להנחיות שלאחר הניתוח וכמובן בניסיונו האישי ומקצועיותו של המנתח.
ניתוח להחלפת מפרק ירך הוא הליך כירורגי בו הסחוס הפגוע והעצמות של המפרק מוחלפים עם חומרים מלאכותיים. הניתוח הראשון להחלפת מפרק הירך בוצע בשנת 1960 ע"י סר ג'ון צ'רנלי, והוגדר כהצלחה גדולה שטוותה דרך חדשה לפתרון בעיות ומחלות המפרק.
מאז ועד לעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, הטכניקות כמו המכשור המקצועי התפתחו מאוד והגדילו משמעותית את ההצלחה והאפקטיביות של ניתוח החלפת מפרק הירך. ניתוחים אלו הוכיחו את עצמם כניתוחים מוצלחים עם אחוזי סיבוכים נמוכים מאוד, אשר מצליחים בטווח קצר לשקם את האזור המנותח ולשפר באופן משמעותי את איכות החיים. כיום בארה"ב בלבד מבוצעים יותר מ 300,000 ניתוחים להחלפת מפרק ירך בשנה ובישראל בממוצע מתבצעים מדי שנה כ-3,500 ניתוחים.

הצלחתו ושכיחותו של הניתוח קידמו שתי גישות ניתוחיות שונות, בהן נתמקד, הגישה הקדמית והגישה האחורית, עליהן נשען ההליך הכירורגי עד היום. ישנה גם את הגישה הצדית (לטראלית ) אשר פחות נפוצה. הגישה הקדמית ידועה גם בשמה הגישה החדשה מאחר והיא התפתחה אחרי הגישה המסורתית (אחורית), יחד עם זאת מדובר בגישה ניתוחית הקיימת למעלה מ – 140 שנים.

הגישה הקדמית (DAA) : בגישה זו ההליך הכירורגי מתבצע מהחלק הקדמי של הירך ובמהלך הניתוח המטופל שוכב על גבו או על הצד הנגדי.
הגישה האחורית (מסורתית) : בגישה זו ההליך הכירורגי מתבצע בחלק הצדדי אחורי של הירך ובמהלך הניתוח המטופל שוכב על הצד.
במהלך השנים התעורר דיון איזו גישה עדיפה יותר, הגישה הקדמית או המסורתית ונערכו מחקרים רבים, אשר בחנו את היתרונות לצד החסרונות בכל שיטה באמצעות פרמטרים שונים מרגע טרום הניתוח ועד להחלמה מלאה.

הפרמטרים שנבחנו:
● גיל
● מין
● משקל
● מחלות (לרבות סוכרת)
● מנתח
● יום האשפוז
● שיעור שברי ירך periprosthetic
● מדד כאב לאחר ניתוח בימים הראשונים
● שכיחות זיהום
● אשפוז חוזר
● פריקה של המפרק המלאכותי
● American Society of Anesthesiologists grade – מערכת להערכת הכושר של חולים לפני הניתוח
• ציון היפ אוקספורד – OHS – (דוח שפותח במיוחד ע"י אורטופדים מומחים
מאוקספורד, הבוחן 12 מדידם בהחלמה של מטופלים לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך)

סיפורי הצלחה נוספים:

דילוג לתוכן